היצירות היקרות ביותר במוזיאון הוותיקן ברומא

מוזיאוני הוותיקן (Vatican Museums) אינם מוזיאון רגיל עם כמה אולמות ויציאה לחנות מזכרות, אלא עולם שלם של אמנות, דת, היסטוריה ויוקרה תרבותית. לכן, כששואלים מהן היצירות היקרות ביותר במוזיאון, לא תמיד מדובר במחיר שאפשר למצוא עליו תווית. ברוב המקרים אלה יצירות שאינן עומדות למכירה, ספק אם אי פעם יוצעו למכירה, וגם אילו היו עוברות לשוק הפרטי, הערך שלהן היה חורג בהרבה מכל סכום "רגיל" של שוק האמנות.

ובכל זאת, אפשר לזהות די בבירור אילו יצירות נחשבות למועמדות המובילות לתואר הזה. בדרך כלל אלה הן היצירות של מיכלאנג'לו ורפאל, ולא רחוק מאחוריהן כמה פסלים קלאסיים אגדיים שהשפיעו על תולדות האמנות האירופית כולה. במילים אחרות, אם היינו צריכים לבחור את היצירות בעלות הערך הכספי הגבוה ביותר במוזיאוני הוותיקן, הרשימה הייתה מתחילה כמעט בוודאות עם הקפלה הסיסטינית, ממשיכה דרך חדרי רפאל, וממשיכה אל מוזיאון פינקוטקה ואל אוצרות הפיסול של מוזיאון פיו קלמנטינו.

במקום הראשון כמעט בלי תחרות, ציורי מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית

אם צריך לבחור את "היצירה היקרה ביותר" במוזיאון הוותיקן, או לפחות את המכלול היקר ביותר, הבחירה הטבעית היא ציורי הקפלה הסיסטינית של מיכלאנג'לו. כאן מדובר גם בתקרת הקפלה עם "בריאת האדם" (The Creation of Adam), וגם ב"יום הדין האחרון" (The Last Judgement) שעל קיר המזבח. לא מדובר בעוד ציור מפורסם, אלא באחת מפסגות האמנות המערבית כולה.

הערך כאן נובע מכמה שכבות בבת אחת. קודם כל, מיכלאנג'לו הוא אחד האמנים הבודדים בהיסטוריה ששמם לבדו מעלה את היצירה לקטגוריה כמעט מיתולוגית. שנית, אלו אינן עבודות ניידות, אלא פרסקאות מונומנטליות שהן חלק מהמבנה עצמו. ושלישית, מדובר ביצירות שהפכו לסמלים אוניברסליים, גם עבור מי שמעולם לא ביקר ברומא.

מה שממחיש היטב את הסדרי הגודל הוא ששרטוט קטן של מיכלאנג'לו, מחקר לכף רגלה של הסיבילה הלובית הקשורה ישירות לתקרת הקפלה הסיסטינית, נמכר בכריסטיס בשנת 2026 ב-27.2 מיליון דולר. אם כך נראה המחיר של דף קטן המקושר לפרויקט, אפשר רק לדמיין איזה ערך תיאורטי היה נקבע למכלול השלם של הפרסקאות, אילו בכלל היה אפשר לחשוב על מכירה, דבר שכמובן אינו מציאותי.

מיד אחר כך, חדרי רפאל ובראשם "אסכולת אתונה"

המועמד הטבעי הבא הוא מכלול הפרסקאות של רפאל בחדרי רפאל, ובעיקר "אסכולת אתונה" (School of Athens) שבחדר החתימה. זהו אחד הציורים המפורסמים ביותר של הרנסנס הגבוה, ואחת היצירות המזוהות ביותר עם הוותיקן כולו. גם כאן, מדובר לא ביצירה בודדת שתלויה על קיר, אלא במכלול קירוני שהוא חלק אורגני מהחלל.

רפאל נחשב בשוק האמנות לאמן נדיר מאוד. עבודות שלו כמעט אינן מגיעות לשוק, וכשהן כן מגיעות, המחירים מזנקים. הדוגמה הידועה ביותר היא "ראש של מוזה" (Head of a Muse), רישום הכנה של רפאל לפרסקו "הפרנסוס" שבאותו חדר עצמו, שנמכר בכריסטיס ב-2009 תמורת 29.16 מיליון ליש"ט. לכן, כשבוחנים את הערך הכלכלי המשוער של "אסכולת אתונה" ושל החדר כולו, ברור שמדובר באחד הנכסים האמנותיים היקרים ביותר לא רק בוותיקן, אלא באירופה כולה.

מהניסיון שלנו בביקורים במתחם, הרבה מבקרים רצים כמעט אוטומטית אל הקפלה הסיסטינית, אבל מי שעוצר באמת מול חדרי רפאל מבין מהר מאוד שהוא עומד מול יצירות שבמונחים של יוקרה אמנותית, נדירות והשפעה היסטורית, נמצאות ממש בקו הראשון של המוזיאון.

בפינקוטקה, "ההשתנות" של רפאל היא כנראה הציור הנייד היקר ביותר

אם נצמצם את הדיון ליצירות "ניידות", כלומר לא פרסקאות המחוברות לקירות אלא ציורים שאפשר עקרונית להעביר, המועמד המוביל בוותיקן הוא כמעט בוודאות "ההשתנות" (The Transfiguration) של רפאל, השמורה בפינקוטקה. זוהי היצירה האחרונה של רפאל, ולעיתים מתארים אותה כמעין צוואה אמנותית ורוחנית שלו.

כאן השילוב נדיר במיוחד. מצד אחד, זהו ציור של אחד השמות הגדולים ביותר בתולדות האמנות. מצד שני, מדובר ביצירה מרכזית, מפורסמת ומתועדת היטב, לא ציור משני או עבודה מסדנה. לכן, במונחים של שוק אמנות, "ההשתנות" הייתה יכולה לעמוד בקלות בראש רשימת היצירות היקרות ביותר במוזיאון מבין העבודות שאינן פרסקאות.

בהקשר הזה, פינקוטקה היא אחד האזורים שלא מעט מבקרים מדלגים עליהם או מקצרים בהם, וחבל. לדעתנו, מי שמתעניין לא רק בסימון וי אלא גם בערך האמנותי האמיתי של האוסף, צריך להקדיש לחלק הזה זמן רציני.

ומה לגבי הפסלים העתיקים, לאוקואון ואפולו בלוודרה

הקטגוריה הבאה שצריך להזכיר היא הפסלים הקלאסיים המפורסמים של הוותיקן, ובעיקר "לאוקואון" (Laocoön) ו"אפולו בלוודרה" (Apollo Belvedere). שניהם אינם רק פסלים חשובים, אלא יצירות שעיצבו את כל הדרך שבה אירופה המודרנית הבינה יופי קלאסי, גבורה, תנועה ואידיאל גופני.

"לאוקואון" הוא אחד הפסלים המפורסמים ביותר בעולם העתיק, ועם גילויו בראשית המאה ה-16 הוא הפך כמעט מיד למוקד משיכה אדיר לאמנים, מלומדים ופטרונים. "אפולו בלוודרה" היה במשך דורות מודל עליון ליופי קלאסי, עד כדי כך שהיסטוריונים כמו וינקלמן ראו בו אידיאל כמעט מושלם של אמנות עתיקה.

מבחינה כספית, פסלים עתיקים גדולים יכולים להגיע לסכומים עצומים, אבל בדרך כלל שוק העתיקות הפתוח עדיין קטן יותר מזה של ציורי העל של מיכלאנג'לו ורפאל. לכן סביר להניח ש"לאוקואון" ו"אפולו בלוודרה" היו מדורגים מעט מתחת למכלולי הרנסנס של הוותיקן, גם אם מבחינה תרבותית והיסטורית הם לחלוטין שייכים לאותה ליגת על.

אז מהן באמת היצירות היקרות ביותר במוזיאון הוותיקן

אם מסכמים את התמונה הרחבה, הרשימה הסבירה ביותר מתחילה במכלול ציורי מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית, ממשיכה אל פרסקאות רפאל בחדרי רפאל, אחר כך אל "ההשתנות" של רפאל בפינקוטקה, ולאחר מכן אל הפסלים האגדיים של החצר המתומנת ובראשם "לאוקואון" ו"אפולו בלוודרה".

אבל חשוב להבין שהשאלה כאן איננה רק "כמה זה שווה". במוזיאוני הוותיקן, הערך האמיתי הוא שילוב של מחיר תיאורטי, מעמד היסטורי, נדירות, השפעה תרבותית, ומשקל דתי וסמלי שכמעט בלתי אפשרי לתרגם למספר אחד. זה בדיוק מה שהופך את הדיון הזה לכל כך מסקרן. חלק מהיצירות כאן יקרות לא רק מפני שאספן עשיר היה מוכן לשלם עליהן הון עתק, אלא מפני שהעולם כולו כבר מזמן החליט שהן פשוט אינן ניתנות להחלפה.

מי שרוצה להעמיק עוד לפני הביקור עצמו, יכול לקרוא אצלכם באתר גם על הקפלה הסיסטינית, על חדרי רפאל, על פינקוטקה ועל מה אפשר לראות במוזיאון הוותיקן, וכך להגיע למסלול עם הקשר הרבה יותר מדויק על היצירות שבאמת שוות את מירב תשומת הלב.