פריטים מוזרים באוספים של מוזיאון הוותיקן

כשחושבים על מוזיאון הוותיקן, רוב המבקרים מדמיינים מיד את הקפלה הסיסטינית (Sistine Chapel), את חדרי רפאל (Raphael Rooms) ואת הציורים הגדולים של הרנסנס. אבל מי שמביט קצת מעבר למסלול הידוע מגלה דבר מסקרן במיוחד: האוספים של הוותיקן כוללים גם פריטים שנראים כמעט לא צפויים למקום כזה. בין פסלים קלאסיים, מפות מפוארות וציורי קיר מפורסמים, מסתתרים חפצים שמרגישים לפעמים כמו שילוב בין מוזיאון ארכיאולוגי, חדר פלאות אירופי ואוסף עולמי של תרבויות רחוקות.

במילים אחרות, הוותיקן הוא לא רק בית ליצירות המפורסמות בעולם, אלא גם מקום שבו אפשר להיתקל באורן ברונזה עצום, במומיות של בעלי חיים, בגן חיות מאבן, במרכבה רומית משוחזרת ובמסכים טקסיים מאפריקה. מי שרוצה להבין באמת את רוח המקום, כדאי שיקדיש זמן גם לצד הפחות צפוי שלו, ולא רק ליצירות ה"להיט". אפשר לראות את התמונה הרחבה יותר גם בעמוד מה אפשר לראות במוזיאון הוותיקן.

האורן הענק שהפך לסמל שקט של המתחם

אחד הפריטים המוזרים והמפתיעים ביותר במתחם הוא ללא ספק ה"אצטרובל" הענקי בחצר האצטרובל. מדובר בפסל ברונזה עצום מהמאות 1 עד 2 לספירה, שעמד במקור ברומא העתיקה ורק מאוחר יותר שולב במתחם הוותיקן. עצם העובדה שמבקר נכנס למוזיאון נוצרי מפורסם ופוגש מולו אצטרובל ברונזה מונומנטלי היא חוויה קצת סוריאליסטית, אבל גם כזאת שממחישה היטב את אופיים של האוספים: הם לא בנויים רק סביב אמנות דתית, אלא גם סביב העת העתיקה, סמלים, ארכיאולוגיה והיסטוריה של איסוף.

לצד האצטרובל ניצב גם סיפור ארוך של שימור והעברה, מה שהופך אותו ליותר מקישוט חצר. הוא מזכיר למבקרים שהוותיקן אוסף, משמר ומציג שכבות היסטוריות רבות מאוד, גם כשהן לא "מתאימות" באופן אינטואיטיבי לדימוי הראשוני של המקום.

מומיות של בעלי חיים בלב הוותיקן

אם יש מקום שבו רבים מופתעים באמת, זהו המוזיאון המצרי הגרגוריאני (Gregorian Egyptian Museum). עצם קיומו של אגף מצרי משמעותי בוותיקן כבר מפתיע חלק מהמבקרים, אבל הפריטים החריגים באמת הם מומיות בעלי החיים והחפצים הקשורים לפולחן קבורה מצרי. במחקרי השימור של מוזיאוני הוותיקן מוזכר במפורש גם טיפול במומיות אנושיות ובמומיות של בעלי חיים, ובפרסומים המדעיים של המוזיאון נזכר אפילו מקרה של מומיית חתול בתוך ארון קרטונאז'.

זה בדיוק מסוג הפריטים שגורמים למבקר לעצור ולשאול איך חפץ כזה הגיע לכאן, ומהו בכלל מקומו בתוך מסלול שרבים מקשרים קודם כל למיכלאנג'לו ולרפאל. מהנסיון שלנו, זה אחד המקומות שבהם ביקור איטי משתלם במיוחד, כי הוא חושף שכבת עומק אחרת לגמרי של המוזיאון: לא רק יופי, אלא גם פולחן, מוות, אמונה ומסורות עתיקות מאוד. אם אתם כבר מגיעים לאגף הזה, שווה לא לדלג עליו רק כי הוא פחות מוכר מהאולמות המפורסמים.

גן חיות מאבן במקום פסלים "רגילים"

עוד פינה יוצאת דופן היא אולם החיות, אחד החללים המסקרנים במוזיאון פיו קלמנטינו. הוותיקן עצמו מתאר את האולם הזה כמעין "גן חיות מאבן", ולא במקרה. מדובר בשני חללים המלאים בפסלי בעלי חיים, חלקם עתיקים וחלקם שוחזרו או עובדו מחדש במאה ה-18 כדי ליצור תצוגה דרמטית וצפופה. במקום עוד גלריה מסודרת של קיסרים, פילוסופים ואלים, המבקר מוצא את עצמו מוקף חיות אבן מכל עבר.

יש בזה משהו כמעט תיאטרלי. במקום מוזיאון שמציג רק את "הקלאסי" במובן הצפוי, נוצר חלל שהוא גם ארכיאולוגי וגם דמיוני. זוהי המחשה יפה לכך שהוותיקן של המאה ה-18 לא רק שימר עתיקות, אלא גם עיצב את הדרך שבה רצו שהציבור יחווה אותן. התוצאה היא אחד האולמות החריגים ביותר במסלול.

חדר המסכות והאסתטיקה של המוזר

גם קבינט המסכות הוא דוגמה טובה לפריט או חלל שמפתיע לא בגלל גודלו, אלא בגלל האווירה שלו. שמו של החדר נובע מפסיפסים עם מסכות שמקורם בווילה של אדריאנוס בטיבולי. קשה לחשוב על סמל יותר טעון ומעט מסתורי ממסכה, והנוכחות שלהן בתוך חלל מפואר כל כך יוצרת תחושה כמעט בימתית. זה כבר לא רק אוסף עתיקות, אלא מקום שמזכיר תיאטרון, פולחן והצגה.

מי שמכיר את הוותיקן רק דרך היצירות הגדולות, עלול לפספס את המקומות האלה, שבהם האופי של האוסף מעניין לא פחות מהשם של האמן. לדעתנו, אלו בדיוק החללים שהופכים ביקור במוזיאון מחובה תיירותית לחוויה של גילוי.

מרכבה רומית באמצע האולם

באולם המרכבה אפשר לראות מרכבה מונומנטלית משיש, שסביבה סודרו פסלים וסרקופגים עם סצנות של תחרויות, היאבקות ומרוצי מרכבות. הפריט המרכזי שם אינו רק מרשים, אלא גם קצת מוזר במובן הטוב של המילה: זהו אובייקט שמחזיר בבת אחת את המבקר לעולם של מופעים, ספורט וטקסים ציבוריים ברומא העתיקה. לפי הוותיקן, המרכבה עצמה מורכבת מחלקים עתיקים יחד עם עבודת שחזור של המאה ה-18, ואפילו אחד הסוסים פוסל מחדש כדי להשלים את המראה.

דווקא בגלל זה האולם מעניין כל כך. הוא לא מציג רק "מקור" ארכיאולוגי נקי, אלא גם את ההיסטוריה של השחזור, הטעם האסתטי והדרך שבה אירופה של התקופה המודרנית בנתה מחדש את דמותה של העת העתיקה.

אוספים מכל העולם, גם כשזה מרגיש לא צפוי

מי שמבקש למצוא את הפריטים הכי לא צפויים במוזיאוני הוותיקן צריך להרחיב את המבט גם למוזיאון האתנולוגי אנימה מונדי. האוסף הזה נולד מתוך תערוכה מיסיונרית עצומה, ומתוכו נבחרו כ-80,000 פריטים. בין הדוגמאות המעניינות שפורסמו על ידי המוזיאון נמצאים גם מסכי אינסיקה מרואנדה, חפצים קלועים במבוק וסיבים צמחיים ששימשו ליצירת חלוקה פנימית בארמונות מלכותיים. עצם הנוכחות של חפצים כאלה בוותיקן שוברת את התפיסה הפשוטה של המקום כמוזיאון "אירופי" בלבד.

גם המוזיאון הפרופאני מוסיף רובד כזה של הפתעה. שם אפשר למצוא אוסף של חפצי יוקרה, שנהבים, קריסטלים, ברונזות קטנות, ואפילו פריטים יוצאי דופן כמו זנבות סוסים מברונזה מוזהבת, ראש וזרוע שנהב של פסל אתנה, גריפונים מכונפים, וגם חפצים אשוריים בבליים ופרה קולומביאניים. הביקורים הרבים שלנו במקום לימדו אותנו שהרגעים הכי זכורים במוזיאון לא תמיד מגיעים מול היצירות המפורסמות ביותר, אלא דווקא מול פריט שאף אחד לא ציפה לפגוש כאן.

למה דווקא הפריטים המוזרים מספרים את הסיפור הכי טוב

בסופו של דבר, הפריטים המוזרים באוספי הוותיקן אינם שוליים כלל. להפך. הם מספרים את הסיפור העמוק של המוזיאון טוב לא פחות מהיצירות הידועות: סיפור של איסוף, של סקרנות, של מסעות, של שימור, של השפעה בין תרבויות ושל הדרך שבה כנסייה, ארכיאולוגיה ואמנות עולמית נפגשו באותו מקום. לצד מוזיאון פינקוטקה (Pinacoteca Vaticana), לצד יצירות העל של הרנסנס ולצד המסלול הקלאסי, אלה בדיוק הפריטים שמזכירים שמוזיאון הוותיקן הוא עולם שלם ולא רק רשימת "חובה".

מי שמגיע עם עיניים פתוחות יגלה שהמוזר כאן הוא לא קוריוז, אלא חלק מהקסם. ולפעמים דווקא האצטרובל, החתול החנוט או גן החיות מאבן הם אלו שיישארו בזיכרון הרבה אחרי היציאה.